בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. מקור וקנס — מקור הדין במשנה במסכת תרומות, הקובעת שאדם המבטל איסור במזיד (כגון סאה תרומה שנפלה לחולין) נאסר עליו ליהנות מהביטול כקנס מחכמים.
2. דאורייתא או דרבנן — קיימת מחלוקת יסודית: רש"י, הראב"ד והרמב"ם סוברים שביטול לכתחילה הוא איסור דאורייתא, בעוד הרשב"א והתוספות סוברים שהוא מדרבנן.
3. חידוש זרוע בשלה — ה"חידוש" בזרוע בשלה מוסבר בשתי דרכים: או שהתורה התירה שם באופן חריג ביטול לכתחילה (לשיטת הראב"ד), או שהחידוש הוא שיש מצווה לבשלם יחד (לשיטת התוספות).
4. יבש מול לח — הנודע ביהודה מחדש שגם לשיטות שביטול לכתחילה הוא דרבנן, ייתכן שבתערובת "יבש ביבש" (בה האיסור קיים בעין ורק אינו ניכר) כולם יודו שהאיסור הוא דאורייתא.
5. איסורי הנאה — הישועות יעקב מחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה; לשיטתו, ביטול לכתחילה של איסור הנאה הוא דאורייתא לכל הדעות, כי עצם הביטול נחשב כהנאה מהאיסור.
6. מציאות התערובת — קיימת חקירה בשערי יושר ובחוות דעת האם דין תערובת מחייב עירוב פיזי בתוך כלי אחד, או שדי בכך שנוצר "ספק" בזהות החתיכות (אפילו אם הן בחדרים שונים).

1. *טעם חמץ בפסח* — חומרת חמץ האוסר במשהו נובעת לפי *רש"י* מאיסור כרת ומהעובדה שאין הציבור בדיל ממנו כל השנה, ואילו לשיטת *הרמב"ם* הטעם הוא *דבר שיש לו מתירין*, שכן החמץ מותר לאחר הפסח.

2. *חידוש הרמב"ם בתערובת* — אף ש*דבר שיש לו מתירין* אינו בטל רק במין במינו, בחמץ החמירו חז"ל לאסור במשהו גם במין בשאינו מינו, וסמכו זאת על הפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" המרבה תערובת חמץ.

3. *מחלוקת טעם כעיקר* — נחלקו התנאים והאמוראים האם *טעם כעיקר* דאורייתא או דרבנן. *רש"י* וה*רמב"ן* סוברים שזהו איסור דרבנן בחולין, בעוד ש*רבנו תם* פוסק שהוא דאורייתא הנלמד מנזיר ומגעולי עובדי כוכבים.

4. *גדרי הממשות ברמב"ם* — לדעת *הרמב"ם*, חלב שנימוח בתוך תבשיל נחשב לממשות אם יש ריכוז של *כזית בכדי אכילת פרס*, ואז לוקים עליו מהתורה. אם הריכוז נמוך משיעור זה, האיסור הופך לדרבנן והוי טעמו ולא ממשו.

5. *מהות איסור הטעם* — קיימת חקירה האם *טעם כעיקר* הוא דין בהלכות ביטול (הטעם מנכיח את האיסור ומונע את ביטולו) או שזהו איסור חדש שהתורה חידשה על הטעם עצמו, כפי שהוכיח *רב חיים* מלימוד הקל וחומר בנזיר.

6. *ענישת תערובת חמץ* — *הרמב"ם* מחדש שעל אכילת תערובת חמץ לוקים אך אין בה כרת, בניגוד לחמץ בעין. ה*כסף משנה* מבאר שלמדנו זאת מ"כל מחמצת" הממעט את התערובת מעונש כרת.

7. *תרי משהו בחמץ* — נחלקו האחרונים האם תערובת חמץ שנפלה לתערובת אחרת אוסרת שוב במשהו (*תרי משהו*). ה*ט"ז* מחמיר בזה כיוון שהחמץ המקורי לא בטל מעולם, ואילו ה*לבוש* מיקל.

---